שְׁלֵמָה

"גוף" היווה מושא תשוקה עבור מקורות חוצנים זרים. הם חשקו בו ורצו לחפוץ אותו בכל דרך אפשרית כדי לחקור את קצה גבולות היכולות שלו - לראות איפה הוא נשבר ומתפרק. מה שגרם להם ללכוד אותו, לשמור אותו בשבי, שם הם בעלו אותו בצורה גסה, ניצלו את כל משאביו החומריים והנפשיים ורוקנו אותו מצלם אנוש לשם סיפוקם האישי. הגוף איבד את הכרתו והזדהותו עם נשמתו הנצחית וברגע זה נשבר והתפרק סופית. חלקי נשמתו התפזרו בחלל האינסופי ונותרו שבריריים וחשופים לגורמים שונים אשר עשו בהם כחפצם תוך כדי ניצול מתמשך. הם איבדו את זהותם ושכחו את מקורם הנצחי עד כדי אי ידיעה של זכותם הבסיסית להיות בעלי עצמאות עם עצמיות משל עצמם. בשלב יותר מאוחר, השיב לעצמו "גוף" את הכרתו כאשר נזכר בעוולות אשר נעשו בו. מרגע זה הוא יצא למסע בו הוא נלחם על עצמותו וריפא את פצעיו בעזרת כוחו הבלתי מוגבל. הוא אסף חזרה את החלקים הפזורים של נשמתו והשיב לעצמו את הסמכות והבעלות הבלעדית על הווייתו השלמה.